פרק 10 - ניכויים

פס"ד  PIV BV" ע"א 5883/18, מנהל מיסוי מקרקעין חדרה  "PIV BV

ניתן ביום (02.12.2019) דן ביהמ"ש העליון ביחסי הגומלין בין מס הכנסה לבין מס שבח מקרקעין. זאת, כאשר מדובר בהכנסות מהשכרה שלא דווחו, אך אם היו מדווחות כחוק, יכול היה המשכיר לנכות מהם את הפחת שתבע ואז היה חייב להוסיף פחת זה לשבח, בדרך של הפחתת שווי הרכישה של המקרקעין.

הפס"ד סב סביב חברה זרה אשר רכשה דירה באזור קיסריה ביום 23.06.1997 כאשר ביום 12.01.1999 קיבלה חזקה בדירה, והחל מאותו תאריך השכירה את הדירה.לאור כך, הייתה החברה זכאית לקיזוז פחת בשיעור של 4%, ואולם החברה לא דיווחה כדין על הכנסותיה, וכן לא קיזזה את הפחת האמור. לימים (ביום 26.02.2015) מכרה החברה את הדירה, ורשות המיסים רצתה להוסיף את שווי הפחת לפי ס' 47, לחוק מסמ"ק, ו- ס' 21 לפקודת מס הכנסה, מנגד החברה טענה כי אין היא קיזזה כלל את הפחת המגיע לה לקזז, ולכן אין כאן אלה להותיר את חבות מס השבח על כנה, ולהמנע מהוספה של שווי הפחת (אשר לשיטתה לא קוזז), שלא לצורך. וזאת בהתבסס על פס"ד ו"ע 1005/09, שמשון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.4.2010).

בהמ"ש ראה דימיון לסוגיות אשר כבר נידונו בבהמ"ש, וקבע כי במקרה בו החברה לא דיווחה כדין לרשות על הכסנתה החייבת מן השכרת הדירה יש לראות בה כמי שניכתה את הפחת לו היא זכאית. המקרים בהם לא יתווסף שווי הפחת לחבות השבח, עת המכירה, יהא במקרים בהם החברה דיווחה כדין, כאשר גם אז, נטל ההוחכה יהא עליה להראות כי לא ניצלה את הזכות לניכוי הפחת שעמדה לזכותה. ובכך תוכל להמנע מהפחתת שווי הפחת מסכום שוויה הרכישה. אך לא כל במקרינו, שכן לא דווחו ההכנסות כדין, ולכן במקרה כמבואר, יוסף סכום הפחת לסכום השבח עת המכירה. 

עמ (נצ')  63797-05-16 הנרי היילינג ואח' נ' מדינת ישראל רשות המיסים (26/09/2017)

העוררים מכרו קרקע ובהתאם להסכם המכר היה על המוכרים (העוררים) לשאת בתשלום לאפוטרופוס הכללי ובהוצאות דמי פינוי. בפועל הקונים ביצעו את התשלומים כאמור והסכומים קוזזו מהתמורה שהיה על הקונים להעביר למוכרים על פי הסכם המכר.

המשיבה לא התירה לעוררים לנכות את ההוצאות מהטעם שהוצאות אלו לא שולמו על ידם אלא על ידי הקונים.

אין מחלוקת כי הסכומים האמורים הם מסוג התשלומים המותרים בניכוי לצורך קביעת סכום השבח. ההכרעה במחלוקת הינה סביב השאלה מי נשא הלכה למעשה בעלויות ההוצאות אשר הניכוי שלהן מבוקש.

הסכומים הרלוונטיים קוזזו מיתרת התמורה לתשלום בהתאם לחלקים בהם המערערים היו אמורים לשאת על פי הסכם המכר. לאור העובדה כי התשלומים המוטלים על המוכר שולמו על ידי הקונה ולאחר מכן סכומם קוזז מסכום היתרה לתשלום, יש לראות כאילו שולמו על ידי המוכר. זאת בדומה לקונה שמשלם מקדמה לרשויות המס על חשבון מס השבח והתשלום מקוזז מיתרת התשלום למוכר ונחשב כאילו שולם על ידי המוכר.

לאור האמור לעיל, הערר התקבל והחלטת המשיבה בוטלה.

ו"ע 9197-02-15 ג'ק טווינה ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (8/8/16)

השאלה המשפטית בה עסק הערר הינה האם בחישוב השבח בעסקת המכר נשוא הערר זכאים העוררים לנכות כהוצאה (סעיף 39) את מס העיזבון ששולם.

אבי המשפחה נפטר בשנת 1970, עזבונו של המנוח כלל מספר חלקות. היורשים שילמו מס עיזבון בגין החלקות ושאר חלקי העיזבון. העוררים ביקשו להכיר בניסוי הוצאה של תשלום מס העיזבון מכוח הוראות סעיף 39 ו104 לחוק.

סעיף 4 לחוק קובע כי הורשה אינה מהווה מכירה, על כן, עצם הורשת נכס מקרקעין אינה יוצרת כשלעצמה אירוע מס. בהתאם, לא חבות במס שבח ולא במס רכישה. במצבי העברת זכויות שונים בהם החוק אינו מכיר כמכירה (לדוג' הקניית זכות במקרקעין או זכות באיגוד לנאמן, העברת נכסים במהלך גירושין) קובע החוק כי יום הרכישה ושווי הרכישה ייקבע כאילו מעביר הזכויות הוא המוכר (חישוב על פי יום ושווי הרכישה של המעביר).

סעיף 21(א) קובע כי חישוב השבח יעשה לפי שווי הנכס במועד רכישתו על ידי המוכר. סעיף 21(ב) יוצא את מנגנון יצירת רצף המס.

הועדה ציינה כי כל עוד חוק מס עזבון היה בתקוף מצא המחוקק מענה מתאים לשמירת רצף המס באמצעות תשלום מס עזבון. קרי, בתקופה שלפני ביטול מס העזבון, יום הרכישה יהא יום הפטירה ובהתאמה שווי הרכישה. זאת למניעת מצב של מיסוי כפול – גם מס שבח וגם מס עזבון בגין אותה תקופת שבח. מכאן סברה הועדה כי המחוקק מתייחס למס העזבון כמס המשמש כתחליף לתשלום מס השבח. על כן, מס העזבון דוחמה במהותו למס השבח ומכאן שאין להתיר ניכויו.

בנוסף, מצא המחוקק להשמיט מסעיף 39 את הדוגמא שהייתה בסעיף 3(ב)(7) הישן, אשר מנתה את מס העזבון כהוצאה ברת ניכוי בעת חישוב מס שבח.

נקבע כי אין בסיס להתרת ניכוי מס העזבון ממס השבח. הוועדה דחתה את הערר.

ו"ע 12876-02-15 (חיפה) סימה פרוצ'נסקי ואח' נגד מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (28/3/16)

האם תשלומי ארנונה כללית, ששולמו עת הנכסים הנמכרים לא הפיקו הכנסה, מותרים בניכוי מהשבח לפי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין בעת במכירת הנכסים.

הועדה קבעה כי מהוראות סעיף 39(8) לחוק מיסוי מקרקעין עולה כי המחוקק הבחין בין שני סוגי ארנונה (רכוש וכללית). בהקשר זה, התיר המחוקק ניכויה של ארנונת הרכוש. בעוד שארנונה כללית (אשר נדונה במקרה דנן) לא הותרה בניכוי.

בנוסף, נקבע כי הוצאות הארנונה אינן מהוות הוצאות שהוצאו לשם השבחת הנכס הנמכר. יצוין כי המבחן לבחינת "הוצאות השבחה", הינו בבחינת מושכלות יסוד בדיני המס – היותן הוצאות הוניות. כשאר במקרה דנן צוין כי הוצאות הארנונה הכללית מהוות הוצאות שוטפות שאינן הוניות ואשר לא הובילו להשבחת הנכס.

הערר נדחה. 

ו"ע (חיפה) 31394-02-11 גולן פרבר (2011)

בפסק הדין נאמר, כי הוצאה שהוצאה להשבחת הנכס מותרת לניכוי ואין חשיבות למועד התשלום בפועל. עם זאת, הוצאה שהוצאה מחוץ לתקופת ההחזקה בנכס, מחייבת בדיקה אם שייכת היא להשבחה שאירעה בתקופת ההחזקה אם לאו.
פסק הדין אף התייחס להוצאות שונות האם מותרות הן בניכוי, כפי שיפורט לקמן:
הערכת שווי של עבודה עצמית - עבודה כאמור שבוצעה לשם השבחת הנכס תוערך, "לפי מחיר השוק באותה עת של בצוע עבודה דומה על ידי עובדים או בעלי מקצוע באותה רמה" (ראה הדרי: מיסוי מקרקעין, כרך ב', חלק ראשון, מהד' שניה, סעיף 10.48). האמור לעיל, נוגע לשווי העבודה בלבד, להבדיל מהוצאת קניית החומרים שנדרשת להשבחה.
 

ו"ע (חיפה) 27545-02-10 יעקב ריבנוביץ (כונס בנכסים על זכויות) (כונס נכסים על עזבונות) (2011) – ארנונה כללית אינה מותרת בניכוי

תיקון 55 לחוק, שפורסם ביום 12.4.05, הרחיב את מסגרת ההוצאות המותרות בניכוי מהשבח במכירת זכות במקרקעין.מהתייחסות סעיף 39(8) לחוק, להיתר ניכוי של ארנונת רכוש בלבד, מבלי להזכיר תשלומים עבור ארנונה כללית, עולה, כי ארנונה כללית לא היתה בת ניכוי גם לפני התיקון הנ"ל.
"הטעם לכך הוא שהבעלים שאינו מחזיק במקרקעין אינו משלם גם ארנונה כללית, ולפיכך, אין מקום לנכותה בעוד שאת ארנונת הרכוש היה עליו לשלם בכל מקרה בין שהחזיק בנכס ובין שלא." צוטט מספרי מיסוי מקרקעין, כרך ב' חלק ראשון מהדורה שניה בסעיף 10.63 בע' 384.

ו"ע (חיפה) 18232-05-11, ברמן ושות' מסחר והשקעות בע"מ (2012) – הקטנת שווי הרכישה בשל פחת שניתן לנכותו אך לא נוכה

ו"ע (חיפה) 18232-05-11, ברמן ושות' מסחר והשקעות בע"מ (2012) נאמר כי:
הקטנת יתרת שווי הרכישה בשל פחת שניתן היה לנכותו אך לא נוכה, הינה תוצאה המנוגדת לתכלית החוק, וחותרת תחת העיקרון בדבר גביית מס אמת,  אשר מטילה חיוב במס על רווח היפותטי שלא קיים במציאות. אין לקבל את פרשנות הביטוי "סכומים הניתנים לניכוי" שבסעיף 47 לחוק, כסכומים שהיו ניתנים לניכוי אך לא נוכו בפועל.
עם זאת, הנטל יהיה מוטל על המוכר לשכנע כי לא ניכה את הפחת ואם ייכשל בהרמת הנטל רשאי יהיה המשיב להניח, כחזקה שבעובדה, כי המוכר ניכה את הפחת ולנכותו מיתרת שווי הרכישה.
למרות האמור לעיל, בנסיבות המקרה, על אף העובדה שלא היו ראיות ברורות לניכוי הפחת, קבעה הועדה, כי העוררת לא ניכתה פחת מהכנסותיה. זאת, עקב העובדה שמדובר בניכוי פחת על נטיעות בלבד, וכי ההוראה כיצד לנכות את הפחת לא היתה ברורה לרו"ח בשל העדר נתונים על שווי העצים.

ו"ע (י-ם) 1026-00 מרדכי גבריאלי ואח' (2012) – עוצמת הראיות להתרת ניכוי הוצאות שכ"ט עו"ד מופרזים לפי סעיפים 39(1) ו-39(7)

בו"ע (י-ם) 1026-00 מרדכי גבריאלי ואח' (2012) נאמר כי: 
 
תיק זה הוחזר לוועדה לאחר דיון בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את החלטת  הועדה, לפיה, יש להכיר בניכוי סכום הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום סביר ותו לא. בית המשפט קבע, כי יש להתיר לנישום לנכות מתוקף סעיפים 39(1) ו-39(7) לחוק, את מלוא ההוצאות שהוצאו על ידו, לצורך המטרות המפורטות בסעיפים אלה. בית המשפט העליון החזיר את התיק לוועדה לקביעת ההוצאות המותרות בניכוי, על פי הראיות שיבואו בפני הועדה. מכאן החלטת הועדה:
הוצאות חריגות עבור שכר טרחת עו"ד, באופן משמעותי, ביחס לשווי העסקה כולה וביחס להשבחת הנכס, אין די בהצהרה ובטבלאות המפרטות את ההוצאות, כדי להוכיח את ההוצאות. כדי לשכנע את הועדה, שהיא ועדה מקצועית הבקיאה בהוצאות סבירות ושיעורי מס בעסקאות במקרקעין, מתוך טיפולה הרב ולאורך שנים ‑ בעררים על מיסוי מקרקעין, על העוררים לשכנע את הועדה לגבי סבירות ואמיתות כל הוצאה בהוכחות של ממש המגובות בחשבוניות, בקבלות ובאישורים, וזאת כדי להסיר מן הלב כל חשד וכל חשש לגבי אמיתותה של ההוצאה, שהופכת הוצאה שאיננה כלכלית ‑ להוצאה בלתי סבירה בעליל.
עוד נאמר, כי  לשיעור מס רכוש ולהליכים המשפטיים הקשורים אליו לא הייתה השלכה לעניין השבחת הנכס (ראו: הדרי ‑ מיסוי מקרקעין, מהדורה שנייה, חלק א', עמ' 365).
 

ו"ע (חי') 8974/09 ישראל גרינברגר

בו"ע (חי') 8974/09 ישראל גרינברגר נקבע כי:
בהתאם לפסק דין זה, אין להתיר בניכוי במסגרת סעיף 39א לחוק את הוצאות הפרשי ההצמדה על הלוואה שנלקחה לרכישת המקרקעין. מרכיב זה נלקח בחשבון בחישוב שווי הרכישה. כמו כן, קבעה ועדת הערר כי יש להתיר ניכוין של העמלות ששולמו עבור ביטוח פירעון ההלוואה, וזאת לאור נוסחו הרחב של סעיף 39 לחוק.

ו"ע(חי') 12982/09 משכית (2010)

בו"ע(חי') 12982/09 משכית (2010) נקבע כי:
עסקת מכר מקרקעין השלובה במכר המניו של חברה (שאינה איגוד מקרקעין) רהטעונה אישור הממונה על הגבלים עסקיים, תלויה בתנאי מן-הדין (בהסתמך על ספרי), ועל כן לא אירע יום המכירה עד לקבלת האישור.
מע"מ על שכ"ט עו"ד אינו מוכר כהוצאה לקונה.

ע"א 7765/04 זכי דוגה ובניו בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2010)

בע"א 7765/04 זכי דוגה ובניו בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2010), נקבע כי:
 
הקלת המס בהוראת השעה לתיקון 50 לחוק חלה גם על מס מכירה,שהיה אז בתוקף, למרות שהדבר לא צוין במפורש. ניתן גם פירוש לשוני וגם תכליתי לחוק אגב אימוץ העמדה שביטאתי בספרי.
גם ביטולו היותר מאוחר של מס המכירה תמך בפרשנות לעיל.
וגם אם נותר ספק בפרשנותו של החוק, יש לפרשו לטובת הנישום.
באשר לניכוי שכ"ט עו"ד, אושר מלוא הסכום שנפסק על-ידי יו"ר ההוצל"פ לעורכי-הדין בתור כונסי נכסים (באחד הערעורים) בסך 4% משווי תיק כולו ולא רק משווי העסקה, וזאת , בעקבות עניין גבריאלי, אף על-פי נוסחו של סעיף 39 לחוק עובר לתיקון 55 הרלוונטי למקרה הנידון. (אם כי מבחינה דיונית לא הותר למנהל לטעון שלא כל התשלום לכונסים היה עבור פעולות הקשורות לעסקה).

החלטת מיסוי 37/07

בהחלטת מיסוי 37/07 נקבע כי:
ההוצאות המשפטיות בגין ניהול המשפט (בניכוי סכום הפיצויים המוסכמים) לשם ביטול של הסכם מכר, מותרות בניכוי בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין.
כמו כן, נקבע כי סכום הריבית הריאלית ששולם לחברת הביטוח כחלק מהשבת התמורה איננו תשלום ריבית בגין הלוואה שנלקחה לרכישת/השבחת מקרקעין ולכן אינו מותר בניכוי מהשבח.
 

ה"ב 8/2009 "דמי מפתח" – התרתם בניכוי בחישוב השבח

בה"ב 8/2009 "דמי מפתח" – התרתם בניכוי בחישוב השבח נקבע כי:
בחישוב השבח במכירת זכות במקרקעין ע"י מי שהיה דייר מוגן ורכש את זכות הבעלות, יותרו בניכוי דמי המפתח ששולמו בשעתו על ידי הדייר לצורך רכישת זכות הדיירות המוגנת. הוצאת דמי המפתח תתואם מיום ההוצאה ועד ליום רכישת הבעלות בנכס. לטעמי, יש לשמור את יום הרכישה של זכות החזקה.
 

חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7) התשס"ט-2009 (ס"ח 318)

חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7) התשס"ט-2009 (ס"ח 318):
נקבע כי המינהל יוחלף ברשות מקרקעי ישראל. תחילתו של התיקון הינו ב-1.1.2010. הוראות החוק מעניקות סמכות, לראשונה, להעניק בעלות במקרקעי ישראל לחוכר אשר הוקצתה לו קרקע  בתנאי החוק.
 

ע"א 8763/06 מרדכי גבריאלי ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין ירושלים

בע"א 8763/06 מרדכי גבריאלי נ' מנהל מס שבח מקרקעין ירושלים נקבע כי:
 
במקרים בהם הנישום מרים את הנטל ומוכיח ברמה הנדרשת כי הוציא בפועל הוצאות המותרות בניכוי לאיזה מן המטרות המפורטות בסעיפים 39 לחוק מיסוי מקרקעין, אין למנהל מס שבח שיקול דעת למנוע ניכויים המלא של הסכומים ששילם הנישום, גם אם מדובר בהוצאה חריגה אשר מבחינה כלכלית ובאמות מידה אובייקטיביות איננה סבירה (במקרה דנן מדובר בהוצאות משפטיות בשיעור 55% משווי העסקה).
אוסיף כי במקביל לביטול מבחן סבירות ההוצאה, לראשונה אומץ המבחן הכללי לגבי הוצאות שהצעתי בספרי אף לפני תיקון 55 לחוק, בלא שיעוגן בהכרח בסעיפים הקטנים לסעיף 39 לחוק. (פסקה 7 לפסק-הדין המצטט ומאמץ את הדרי, פרק 10, כרך ב חלק ראשון (מהד' שנייה) ס' 10.69 בע' 389).
 

ו"ע (ת"א) 1166/03 מנחם איתן

בו"ע (ת"א) 1166/03 מנחם איתן נקבע כי :
(1)     אין להכיר בהוצאה שנדרשה לראשונה במסגרת הערר (תשלום לשמאי).
(2)     הוצאה בגין שכ"ט לעו"ד תוכר רק בשיעור סביר בנסיבות העניין ובמקרה זה הוכרה הוצאה בשיעור 5% משווי המכירה ולא בשיעור 10% ששולמה בפועל (אעיר לעניין זה, כי אם הוכח כי שכר הטרחה ששולם לעורך הדין היה קשור למקרקעין ולניכויים מותרים עפ"י סעיף 39, יש להכיר במלואו, אף אם היה בשיעור 10% משווי המקרקעין).
(3)     הוכר מלוא הסכום ששולם לקרובות המשפחה במהלך סכסוך משפחה בקשר לנכס.
 

ו"ע (תא) 1093/07 ברק יעקבס

ו"ע (תא) 1093/07 ברק יעקבס נקבע:
כי ברכישת דירה אין לכלול בשווי המכירה (הרכישה) 1.5% שהרוכש חויב לשלם לקבלן בגין שכר טרחת עו"ד הקבלן עבור פעולות שהוא יבצע עובר הרוכש. לדעתי, פסק הדין אינו נכון אם הקבלן גובה את שכר הטרחה בנוסף למחיר הדירה ככיסוי להוצאות שירותים משפטיים שהוא מקבל. כמו כן, פסק הדין שגוי אפילו היה מדובר בשירותים משפטיים עבור הקונה, אבל הקבלן אינו מחויב להעבירם בשלמותם לעורך הדין. 

ו"ע (ת"א) 1261/02 חברת דנלי בע"מ

בו"ע (ת"א) 1261/02 חברת דנלי בע"מ, נקבע כי:
 אין להכיר בדמי פינוי משלא הוכחה זכות לדיירות מוגנת, בייחוד בשים לב לכך שמדובר בצדדים קרובים. יוער, כי המכירה הנדונה ארעה טרם תיקון 55 לחוק בשנת 2005, כיום סעיף 39(2א) אומנם מרחיב את הזכות לניכוי בגין דמי פינוי ששולמו למחזיק מקרקעין, ברם גם הוראה זו אינה חלה על קרובים.

ה"פ (ת"א) 200788/07 ורד בוהארון, עו"ד נ' עזבון המנוח ציביאק

בה"פ (ת"א) 200788/07 ורד בוהארון, עו"ד נ' עזבון המנוח ציביאק נקבע כי:
כונס נכסים רשאי לעשות שימוש בזכות הנישומים לנכות הוצאות על פי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין כדי להקטין את מס השבח במימוש שהוא ביצע. בית המשפט קבע זאת לאחר שהחייב לא הצביע על כל נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מכך, וזאת מכוח עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים, וכן, סעיף 56 לחוק ההוצאה לפועל.
 
ראוי לציין כי אובחנו רע"א 4114/98 בנק הפועלים בע"מ נ' לויאן ורע"א 2663/01 ובר נ' מלאך בהם נשללה זכותו של בעל תפקיד לעשות שימוש בזכותו של החייב לפטור במכירת דירת מגורים. במקרים האחרונים צוין כי הזכות לקבלת פטור ממס שבח היא זכות אישית, ואין לאכוף שימוש בה כאשר הדבר אינו כלול בתנאי ההלוואה או שטר המשכנתא (השוו: לאבחון שנעשה בתמ"ש (ת"א) 33349/96 פלונית נ' פלוני).

ו"ע (ת"א) 1217/02 אפריקה ישראל מגורים בע"מ

בו"ע (ת"א) 1217/02 אפריקה ישראל מגורים בע"מ נקבע כי:
במקרה הנדון המערערת רכשה את כל המקרקעין מן המינהל, וזמן לא רב לאחר מכן מכרה מחצית מהם לחברה הנוספת כדי לבנות יחד פרויקט בנייה משותף. שווי המכירה של הקרקע החכורה מהמינהל כולל כל התחייבות של המוכר שנטל עליו הקונה, וכן את כל הוצאות המוכר שהוחזרו על ידי הקונה, כגון מחצית מס הרכישה ששילם המוכר, מחצית הוצאות תכנון, מחצית הוצאות מימון, וכיוצא באלו.
 

ע"א 345/04 וינברג נ' מנהל מס שבח מקרקעין מחוז תל אביב

בע"א 345/04 וינברג נ' מנהל מס שבח מקרקעין מחוז תל אביב נקבע כי:
כאשר בעלים של מקרקעין שנרכש לשיעורין במועדים שונים, מוכר את המקרקעין או כמו במקרה זה את חלקם, שווי הרכישה שלו ומועד הרכישה שלו (וגם הניכויים, י' ה') משוקללים באופן יחסי לכל המקרקעין על פי מועדי הרכישות השונים. אין הבעלים רשאי לייחס אותם לרכישה מסוימת בלבד (מתוך הרכישות החלקיות שנעשו).
 
לדעתי, יש לקבוע חריג לכלל לעיל שבמבוסס על חוק המקרקעין והפסיקה (ע"א 45/80 קלמס שהחילה אותו על מיסוי מקרקעין). החריג הוא כאשר המוכר מוכיח שמכירה מסוימת מתייחסת לחלק מסוים מתוך החלקים שנרכשו בעבר, ובדרך כלל הדבר אפשרי כאשר מדובר בקרקע לא הומוגנית אשר ניתן לזהות רכישה מסוימת עם חלק מסוים בקרקע.
 
השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט, היה בדעה כי הנישום הצליח במקרה זה להוכיח את הייחוס הספציפי. וזאת, מאחר שחלפה פחות משנה מאז רכש הנישום את אותו החלק (שהצטרף לחלק אחר אשר היה לנישום עובר לרכישה הנוספת), ועד ליום המכירה הנדונה, ובמחיר זהה (במקרה זה אגב נטילת אותה הלוואה ששימשה לשתי המכירות). וכי לדעתו גם אם דיני הקניין קובעים אחרת, הרי זה מקרה שמוצדק לסטות מהם (אגב ציטוט מאמרנו הוותיק, יצחק הדרי ואברהם אלתר "החקיקה האזרחית בראי דיני המיסים" עיוני משפט י 429 (תשמ"ד))).
 
לדעתי, בהנחה שלא השתנה שווי השוק של הקרקע הנדונה בתקופה הרלוונטית הצדק הוא עם שופט המיעוט, כי מדובר בפרשנות תכליתית נכונה של החוק, ואין צורך בתיקון החוק כמו שסבור הרוב.

ה"ב 7/2008 - הלוואות "צינור" בין חברות "קרובות"

ה"ב 7/2008 –
קובעת תנאים בהם יותרו הוצאות מימון לגבי הלוואות "צינור", למרות שלכאורה מדובר בהלוואה מאת "קרוב". הכוונה בעיקר למקרים שחברה קשורה או אחר, נטלו הלוואה והלוו אותה לקרוב, לרוב חברה –בת, וזאת באותם תנאים של ההלוואה המקורית (back to back).

החלטת מיסוי 130/06 (קובץ החלטות מיסוי – פורסם בפב' 2008)

בהחלטת מיסוי 130/06 (קובץ החלטות מיסוי – פורסם בפב' 2008) נקבע כי:
ניתן פטור לפי סעיף 71(א) לחוק לפירוק חברה שבבעלותה נכס מקרקעין המשועבד לבנק בגין הלוואה של חברה קשורה. יצוין כי לחברה היה קיים גם חוב של היטל השבחה על הנכס אשר הועבר לבעלי המניות במהלך הפירוק.
 
לצורך חישוב מס שבח בעת מכירת הנכס לצד ג' יהיו זכאים בעלי המניות לניכוי בגין היטל ההשבחה על פי סעיף 39 לחוק.
 

ע"א 8138/06 סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין

בע"א 8138/06 סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין:
נקבע כי ניתן לנכות על פי ס' 39 תשלומים לפרעון חובות למס רכוש. נדחתה טענת הרשויות כי מדובר בתשלום על ידי חברה שניתן היה לנכותו ממס הכנסה ועל כן הוא אינו מוכר על פי ס' 39 לחוק. החידוש של פסק הדין הוא כי הבחינה של האפשרות לניכוי המס ממס הכנסה תעשה על פי המצב הספציפי של הנישום, ומאחר שבמקרה זה החברה דיווחה למס הכנסה על בסיס מזומנים היא לא הייתה רשאית לנכות את הסכום אלא בשעה שהוא נפרע בפועל. ואין זה רלוונטי שאילו הנישומה הייתה בוחרת בשיטת דיווח על בסיס מצטבר הייתה לה את הזכות לניכוי הסכום לצורכי מס הכנסה.
לדעתי, יש לפסק די זה השלכות רבות לעניין ניכויים או לתביעות מס רעיוניות שונות של הרשות, כגון: ייחוס פחת בעת מכירת דירה כאשר בעבר היא הושכרה בהשכרה פטורה ממס.
 
ראו הדיון שערכתי בנושא ה"ב 5/2007.

החלטת מיסוי 27/06 (מיסים, כ'(3) ג-57)

בהחלטת מיסוי 27/06 (מיסים, כ'(3) ג-57) נקבע כי:
הוצאות לאיתור נכס הן הוצאות מותרות לפי ס' 39(7ב).
 

ו"ע (י-ם) 2046/01 מאיר

בו"ע (י-ם) 2046/01 מאיר נקבע כי:
הוכרו הוצאות בנייה בנכס פרטי של קבלן, אשר לא ניתנות לניכוי לצורך מס הכנסה, למרות שלנישום לא היו מסמכים מפורטים להוכחתן; אם כי לא הוכרו הוצאות לפינוי הנכס שנמכר ממיטלטלין (לדעתי, יש מקום להכרה בהוצאות כאלו, 'במסגרת פינוי אשפה', במטרה למסור את הנכס לפי ההסכם, נקי מכל חפץ). לא הותרו גם הוצאות תיווך ושכר טרחת עורך דין, בהעדר ראיות.
 
לא הותר קיזוז הפסדי הון בהעדר אישור פקיד שומה.
 

ו"ע (ת"א) 1070/06 יגיד בע"מ

בו"ע (ת"א) 1070/06 יגיד בע"מ נקבע כי:
הוצאות מימון לתשלום חוב מס רכוש אינן מוכרות על-פי סעיף 39 ו- 39א לחוק (נראה לי שיש מקום להכיר בהוצאות הריבית הריאלית הן מכוח המבחן הכללי להכרה בהוצאות הנידון בספר, והן על סמך ההיגיון של עניין מ.ל. השקעות ופיתוח).